המנגינה

 

 

 

 

​

דוד זהבי הפליא להלחין את מילות השיר. המילים והמנגינה מדברים באותה שפה, משלימים זה את זה ויוצרים שלמות עוצמית ומרגשת. הוא סיפר שהלחין את השיר "בטייק אחד".

 

הפתיחה – אלי אלי – במרווח גדול (מרווח של אוקטובה) היא פנייה לאל השוכן במרומים, גבוה מעל העולם. ואחרי הפנייה ה'דרמטית' לשמיים המנגינה מתחילה לעלות אט אט למעלה. קודם החול, אחריו הים ורשרוש המים. המנגינה עולה שוב בקפיצה אל ברק השמיים ויורדת מעט לתפילת האדם.

 

השמיים – הם הצלילים הגבוהים ביותר בשיר. תפילת האדם עולה גם היא מעלה מעלה וחוזרת, בסוף השיר, אל הקרקע.

 

מעניין לציין כי המרווח הגדול הזה (אוקטבה) המציין את הפנייה לאל בתחילת השיר, מופיע פעמיים גם בהמנון -  'התקווה': עוד לא אבדה תקוותנו, התקווה בת שנות אלפיים.

​

​

​

​